1. פגיעה בתשתיות הביוב- קווי הולכה, תחנות שאיבה ומכוני טיהור שפכים (מט"ש)- שפכים בעלי ערכי הגבה קיצוניים, טמפ'
   גבוהה, סולפטים, סולפידים, שומנים, מוצקים מרחפים ועוד.

• חלחול וזרימת שפכים גולמיים לקרקע, לנחלים, למי התהום ולים, ובנוסף-יצירת מפגעים סביבתיים של ריחות, יתושים ומפגעים בריאותיים.

2. הוצאות תפעול גבוהות של המט"ש בטיפול בשפכים חריגים- שפכים בהם יש ריכוזים גבוהים של חומרים אורגניים, מוצקים
    מרחפים, זרחן וחנקן.

• שימוש רב יותר באנרגיה לצורך טיפול בשפכים מוביל לזיהום אוויר רב יותר.

• שימוש מוגבר בכימיקלים מוביל למפגעי ריחות ומהווה פוטנציאל לאירועי חומרים מסוכנים.

•  תדירות פינוי הבוצה עולה ולכן יותר משאיות משנעות את הבוצה בכבישים והדבר גורם לזיהום אוויר, לריחות ולפגיעה בבריאות הציבור.  

3. פגיעה ביכולת המט"ש לטפל בשפכים אסורים- שפכים בהם יש ריכוזים גבוהים של שומנים, שמן מינרלי, דלקים, עקר,
   כימיקלים, חומרי הדברה, מתכות כבדות, מלחים ועוד.   

• פגיעה באיכות הקולחין המשמשים להשקיה.

• פגיעה באיכות הבוצה.

• זיהום קרקע, נחלים, ים ומי תהום.

• פגיעה ביבולים החקלאיים ובבריאות הציבור.